״יש בתוכי באר עמוקה־עמוקה. ובבאר הזו נמצא אלוהים. לפעמים גם אני מצליחה להגיע אליה. אך לעתים קרובות יותר הבאר מכוסה באבנים וחול ואלוהים קבור תחתם. ואז צריך לחפור ולהוציא אותו משם.״ (מתוך יומנה של אתי הילסום, מ־1941)
החסיד קורא את העולם דרך התורה ואת התורה דרך האור הגנוז בנפשו. משמעות הדבר היא שהנפש צריכה להיות שקופה לגמרי (׳מבוררת׳ בלשון חסידות איזביצא) על־מנת שאור השם יתברך יעבור דרכה.
בדרוש החסידי לסיפורי האבות תמיד שייך רובד נפשי עמוק ומעשה אבות ואמהות סימן לבנים לבנות — ממש באופן אישי.
״וכל־הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשים וימלאום עפר […] וישב יצחק ויחפר את בארות המים […] וימצאו־שם מים חיים״ (בראשית כו טו, יח, יט). בקריאת הבעל־שם־טוב הפסוק רומז על התורה החדשה והחיוּת (מים חיים) שהפיקו האבות מתוך המידות הפחותות, החסרונות האישיותיים שלהם (עפר). ובפרפרזה של תלמיד הבעש״ט, ר׳ מנחם נחום מצ׳רנוביל: ״שכל אחד מן האבות עשה התגלות התורה מיסוד העפר ומדרגות התחתונים, על ידי תיקון מדתו של כל אחד ואחד, למצוא שם מים, בחינת באר מים חיים, שלא יכסה מכסה יסוד העפר על המים״ (מאור עינים, פ׳ ויצא). מקור היצירתיות וההשראה האישית היא דווקא בפגמים, באזורים הבעייתיים הלא־מודעים של הנפש, אלה המצריכים עבודה, עיבוד ובירור. ״ואחר הסתלקות אברהם נסתמו ההתגלו[יו]ת ההם, על ידי יסוד העפר, ששב לכסות על בחינת המים, והסתימה היתה על ידי פלשתים — שהם הקליפות שחזרו וגברו״ (שם). מטבע הדברים שהבאר נסתמת כל פעם מחדש. לב האדם צריך תחזוקה מתמדת (׳בירור׳) על־מנת להיות מקור השראה ויצירה, מקור מים חיים. זוהי קביעה נכונה גם לגבי הבאר ה״אישית״ הנסתמת מכוחות האגו ומנגנוני ההגנה שלו (הפלשתים, הקליפות), ועל אחת כמה וכמה לגבי הבאר ה״כללית״: דור ההורים יכולים רק להצביע לנו על מקום הבארות — אנחנו נצטרך לחפור אותן מחדש בכל דור. ״ויצחק שב וחפרן, כמו שכתוב ׳וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו [בימי אברהם אביו וסתמום פלשתים אחרי מות אברהם]׳ (בראשית כו, יח)״ (שם).
החסידים מסיבים את תשומת לבינו אל הפנים ואל העומק. הם מזמינים אותנו להתעניין בנפשינו, בתהליכים הפנימיים ובשריטות שלנו לא פחות מאשר פרויד ביקש זאת. לא בתור שעשוע אגוצנטרי, נהפוך הוא. הם מציעים לנו דגם לפיו תיקון העולם (המאקרוקוסמוס) מתחיל בתיקון העולם הקטן (המיקרוקוסמוס), דהיינו האדם. לא זאת בלבד, אלא ״המצווה הפרטית״ השייכת לשורש נשמת כל אחת ואחד מאיתנו והיצירתיות המלווה אותה קשורות באופן הדוק אל מקום לא צפוי: אזור הפגמים האישיים. ״שאם יברר האדם החסרון הנמצא בו להוציא מזה דבר יקר, אז […] הדברים היוצאים מפיו מלאים דברי תורה״ (מי השלוח, ח״א, פ׳ מצורע). או כדברי ׳הכהן הגדול׳:
Forget your perfect offering,
there is a crack, a crack in everything.
That’s how the light gets in.
(Leonard Cohen, Anthem)
חודש כסלו מביא איתו מסר דומה, הרי הוא כולו חושך עבה, ובו־זמנית מלא תקווה (=כסל) ואור חדש.
שבת שלום וחודש מבורך.
הרב אריאל פולק
קהילת סיני, תל אביב
