התקווה שהשיח הציבורי ישתנה אחרי ה־7 באוקטובר התרסקה, ואפילו מעל ארבעה חודשים של "ביחד ננצח" לא הצליחו לטשטש את הפיצול בחברה הישראלית.

הדנ"א היהודי ספוג טראומות ומרוצף בפגיעות מבית ומחוץ. שנים רבות מדי התמקדנו בפורענויות חיצוניות. הגיעה העת להיזכר ולהזכיר גם את אלו שגרמנו לעצמנו, כדי שלא נכתוב בעצמנו את אגדת החורבן הבאה

גיור הוא תהליך למידה, חינוך וסוציאליזציה לתרבות יהודית • אז למה הוא לא עובד כמו מערכת החינוך במדינת ישראל?

למה 'זמן מתן תורתנו', ולא 'זמן קבלת תורתנו'? בתפילות של שתי הרגלים האחרות, כותרות המשנה מתייחסות ישירות אלינו: פסח הוא זמן חרותנו וסוכות הוא זמן שמחתנו. אם כן, האם בשבועות כותרת המשנה לא אמורה להיות זמן קבלת תורתנו?

נהר שוצף של צבעים בוהקים, קולות וצלילים, הדר ופאר, עשרות מדינות המלך, מאות ימי המשתאות; חור כרפס ותכלת, אחוז בחבלי בוץ וארגמן מסתחררים לפנינו בעלילה נפתלת, שכמו רכבת הרים תלולה הופכת את העלילה מקצה אל קצה, מראשית המגילה ועד אחריתה.

בתרבות הישראלית אנו מייחסים חשיבות תרבותית גדולה לגבורת המכבים, 'כוכבי' סיפור חנוכה. מכבי היא בירה והיא קבוצת ספורט ויש לנו אפילו את המכביה. התנועה החילונית ציונית בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 חיפשו בהיסטוריה היהודית מנהגים שכוחם התבטא בכוח פיזי ולא (או לא רק) באינטליגנציה גבוהה. כאלה שהישגיהם החשובים אמנם מתועדים בספרים, אך לא היו מוגבלים לשפה הכתובה.

מנכ"לית התנועה ב-"הארץ" על היכרותה עם התנועה המסורתית​

רבים מזכאי "חוק השבות" שההלכה אינה מכירה אותם כיהודים, מגיעים הנה עם רצון עז שיכירו בהם כיהודים. רבים מהם מוכנים לעבור גיור רשמי, אולם ההגבלות שכופה עליהם הרבנות בישראל רבות כל כך, שרק קומץ מבין אלה שרוצים להתגייר מורשים לעשות זאת. כתוצאה מכך דועכים אצלם עם הזמן העניין, המוטיבציה והצורך הדחוף שיכירו ביהדותם.

הסכם אהבה משפטי אשר פותר את תופעת סרבנות הגט