בעוד כמה ימים נסגור את חלון השכול, חלון הזיכרון, חלון הכאב – ונפתח לרווחה את דלת התקומה, העצמאות והתודה. בענווה עמדנו מול קדושי השואה, ונעמוד מול משפחת השכול שגדלה באופן נורא ואיום מאז אירועי אוקטובר. בענווה וגם בבושה על כי לא תמיד היינו , אנחנו החיים על הארץ הזאת, תשובה ראויה ומספקת לשאלה "למה?". בענווה נעמוד אל מול המחיר הכבד ביותר שיכול אדם לשלם עבור החיים שהשאיר אחריו. והשנה, למעלה מ-1500 נרצחים ונופלים שנוספו לרשימה הארוכה מידי של מחיר תקומת ישראל.  בשעות אלה, עדיין יש  132 חטופים וחטופות במנהרות החמאס, וגורלם, הלוואי ובעז"ה, יהיה שונה מקודמיהם – וישובו בשלום למשפחותיהם.

ואז, עם רדת הערב ביום שני הקרוב, נצטרך לעבור בשעה אחת מיגון לשמחה, מאבל ליום טוב, מעת דמעה לעת חיבוק, מקדיש ויזכור – להלל ושירה, שכן יום העצמאות ה-76 למדינת ישראל יחל כבכל שנה, עם סיומם של טקסי הזיכרון.

סוגיית "על מלא"

הרבנות הראשית בשנת 1949 קבעה כי יש לומר הלל בברכה , הלל "על מלא", בערב יום העצמאות וכמובן גם בבוקרו של חג. סוגיה זו הפכה לסממן מובהק של מידת הציוניות של אומריה: יש האומרים הלל עם ברכה ויש ללא, יש שהתנו את אמירת ההלל במעשיה של המדינה – האם ראויה היא להלל או שמא להספד,  ועל אלה האומרים 'תחנון' בו ביום אינני מתכוונת להוסיף מילה. 

אנחנו, בתנועה שלנו, נאמנים להכרת הטוב על נס התקומה , על נס העצמאות, על נס הניצחון – ומודים ומברכים ומשבחים. ואומרים הלל שלם בשם ומלכות, ונוסיף קריאה בתורה, ותקיעות בשופר. וכמובן שירת התקווה. ויש לנו אילנות גבוהים להיתלות בהם, הסוברים כי יש לברך על אמירת ההלל, לאמרו במלואו, ממש כדין ימי חנוכה וזאת מימי התלמוד המצוטט לעיל, ממשה ובני ישראל – ועד דורינו זה ממש, כפי שפסקו בזמנו הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל, הרב יצחק הרצוג זצ"ל, הרב צבי פסח פראנק זצ"ל, הרב ראובן כץ זצ"ל, הרב עובדיה הדאיה זצ"ל, הרב יעקב הדס זצ"ל – חברי ונשיאי הרבנות הראשית לישראל דאז.

אז ביום העצמאות הקרוב, למרות ואולי בגלל האירועים הנוראיים שחווינו ועדיין חווים, נצטרך לאזור כוחות נפש מיוחדים כדי לשיר ולהלל ולשבח, ונעשה כפי שעשו אבותינו ואימותינו לאורך ההיסטוריה היהודית, שידעו לקבוע אמירת הלל על ניסים מקומיים ופרטניים וכמובן על אחת כמה וכמה הצלה של כלל ישראל מכליה, ממש כמו בדורינו, ונמאים אנו חייבים להודות על עצמאותינו, על תקומתינו, על היות לנו מגן ועוצמה בעת הזאת שלא היו לנו כעם במשך 2000 שנות הגלות. ביום העצמאות הקרוב, בדמעות של כאב, ובדמעות של הודיה נעמוד אל מול הדגל ונאמר : 'מאת ה' הייתה זאת  היא נפלאת בעיננו' – כי באמת המציאות בלתי נתפסת – אך מאידך " זה היום עשה ה' – נגילה ונשמחה בו" – בו ביום, וכן נגילה ונשמחה בה, במדינת ישראל/

אז רגע לפני שנפצח בשירת ההלל, ונשבח ונודה ונברך את ריבון העולם שהחיינו והגיענו לזמן הזה, רגע לפני כן,  נזכור ונעמוד ונבטיח כי נהיה ראויים לך ישראל, ונהיה ראויים למחיר הגלות והתקומה שעודינו משלמים בתשלומים בלתי נגמרים – והשנה ביתר שאת. ונוסיף ונייחל ונפלל: עימדי זקופה, ישראל , שכה יפה את ונהדרת. מלאת טוב, וחן וחסד. ובטוחנו – עוד לא תמו כל פלאייך. ובטוחני כי כמוני, נעמוד כולנו לצידך ,ללכת את כל הדרך להגשמת ייעודך, ונכונים אנחנו לעזור לך גם בעת הקשה הזו – אין ייאוש בליבנו כלל – מתפללים כולנו ביום הזה, כי כוחותייך וכוחותינו יעמדו לנו – כי לכך נוצרנו! והלוואי, ולמרות הכל, ובגלל הכל יהיה לך ולנו חג עצמאות שמח!