בן זומא אומר:
איזהו חכם? הלומד מכל אדם, שנאמר:(תהלים קיט צט): "מכל מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי".
האם אפשר לדבר על חינוך בלי לדבר על התנהגות הורים-מורים-חברים מחנכים? אם יש 'פילוסופיה של חינוך' אבסטרקטית, שאיננה עוסקת במחנכים העשויים בשר ודם –אין לי בה חלק ונחלה. אעלה שני זיכרונות מתקופת נעוריי על דמות של מורה-מחנכת שעיצבה את אישיותי, ושדמותה עמדה לנגד עיניי בשבע-עשרה שנה בהם הייתי מורה באותו בי"ס תיכון בחיפה, אשר בו למדתי כנער.
יש אנשים שזוכרים מורה לתנ"ך שהפכה פסוקים עתיקים לקנקנים מלאים מוסר וצדק, מורה לספרות ששירים וסיפורים היו אצלה מראות המשקפות את הטבע האנושי, מורה להיסטוריה שלא הסתפק בשינון תאריכי מהפכות ומלחמות... זכיתי ללמוד אצל מורים כאלה, אך מי שחינכה אותי יותר מכולם הייתה מורתי למתמטיקה בכיתות ח'-יב, רות זבדי. לכאורה, מתמטיקה היא מקצוע "יבש" שאין בו 'טוב ורע' אלא רק 'נכון' ו'לא נכון'. זו טעות אופטית, לפחות בכל הנוגע למורה-מחנכת רות זבדי.
תחילת היכרותנו הייתה קשה: להנחיל לי ולבני גיל 13-14 הרגלי עבודה קפדניים: שרטוט זוויות ומשולשים דווקא בעפרון HB מחודד, לזכור מתי יש להקיף את הבינום (דו איבר) בסוגריים ומתי לא, אלו משימות שדרשו עקשנות והתמדה, והמורה התברכה בהם. אלה היו תנאי יסוד להמשך החינוך המתמטי-מדעי, כנראה גם ללימוד מקצועות "הומניסטיים"
בשנת הלימודים בכתה ח' הוסיפה את המלה 'פונקציה' לאוצר המילים שלנו, וביקשה שנביא דוגמא "לשני משתנים שתלויים זה בזה מן הניסיון האישי שלכם". תלמידה הצביעה ואמרה: "כמה שלומדים יותר לפני הבחינה, מצליחים יותר בבחינה!" זבדי הגיבה בשאלה: "כולכם מסכימים שזאת פונקציה נכונה?" היה הנהון של הסכמה. רק אני הרמתי יד: "אצלי הפונקציה הזאת לא עובדת!" כל הכיתה פרצה בצחוק, רק המורה לא השתתפה בצהלה, ובכובד ראש שאלה אותי: "האם הפונקציה אצלך הפוכה? כשאתה לומד יותר, אתה מצליח פחות?" נשמתי נשימה עמוקה ואמרתי: "אחרי שעתיים של לימודים, אני מתחיל להתבלבל ולעשות טעויות." "גם זו פונקציה. היא אופיינית להרבה אנשים," אמרה זבדי. "לא כל פונקציה מתקדמת בקו ישר, כמוX=2Y ." היא שרטטה על הלוח 'גרף' של פונקציית הלימודים וההצלחה שלי במבחנים, ובעוד כולנו עסוקים בהעתקת הגרף למחברות אמרה: "איך מבטאים פונקציה כזו באלגברה, תלמדו בעוד שנתיים בבית ספר תיכון. אני מקווה לפגוש את כולכם שם (חוק חינוך חובה חל אז רק עד סיום כיתה ח')."
בהפסקה אחרי שיעור מתמטיקה בכיתה י' הזמינה זבדי את חברי, מוסה פלדמן, ואותי, והמליצה לנו לרכוש 'חוברות מתמטיקה', כדי שנוכל להתקדם מעבר לחומר שנלמד בכתה. אחרי שבועיים, בסוף יום לימודים, נגשתי אליה והראיתי לה הוכחה, שמצאתי בחוברת: "אם בונים על שלוש צלעותיו של משולש שונה צלעות שלושה משולשים שווי צלעות, ומחברים את מרכזיי שלושה המשולשים האלה, מקבלים משולש נוסף. הוכח שמשולש זה הוא שווה צלעות." אמרתי לה שביליתי שעתיים בניסיונות לפתור, ואין לי קצה חוט..." היא ישבה כרבע שעה, ולא מצאה פתרון. בית הספר התרוקן והשרת עבר במסדרון כשהמטאטא בידו. זבדי אמרה: "אחשוב על כך בבית". היא התחילה לטפס במדרגות כורש לכיוון רח' ארלוזורוב ואני התחלתי לרדת בדרך הביתה. פתאום שמעתי אותה קוראת לי. חזרנו לחדר המורים. היא הוציאה מתיקה דף חלק, ואחרי עשר דקות כתיבה רשמה בתחתית הדף: מ.ש.ל. (=מה שהיה להוכיח).
'קוריוז' שסיפרה זבדי על לימודיה באוניברסיטה: בקורס מתקדם במתמטיקה, רשם פרופסור על הלוח תיאוריה חדשה. כשסיים הרים פרופסור אחר את ידו, ובביישנות של ילד קטן אמר: "משהו כאן לא מובן לי." המרצה הזמין את ה'קולגה' אל הלוח. הסתבר תוך כמה דקות שהקולגה הפליג בפיתוח התיאוריה ונתקל בקושי בפיתוח המתקדם... הפרופסור הביישן היה אלברט איינשטיין.
בסיום בית הספר התיכון נודע לי על מעשה בלתי רציונלי לחלוטין של המורה למתמטיקה: היא התגיירה בגרמניה בזמן עליית הנאצים לשלטון, כאשר התקשורת תיארה את היהודים כפרזיטים המנצלים את האומה הגרמנית. מה יש במתמטיקה המחנך לאהבת האמת והצדק?
גיל נתיב
