תמונות מהפגנת המחאה במוצ"ש האחרון

אמש, במוצאי שבת בירושלים, כשעמדתי על הבמה והתבוננתי באלפי האנשים שהיו שם (למעלה מ- 2,000 לפי הערכות הממעיטים!), לא יכולתי שלא לחוש גאווה גדולה. כבר בתהלוכה, מכיכר פריז דרך מדרחוב בן-יהודה אל ככר ציון, ניתן היה לחוש זאת – אבל מהבמה זה היה מוחשי וחי ובולט הרבה יותר: מאות חולצות התנועה המסורתית עם הכיתוב כותל לכולם/ן!; המון-המון חולצות נוע"ם; עשרות שלטים עם סיסמאות מקוריות והעץ של נוע"ם מתחתיהן; ותחושה נפלאה שבהפגנה החשובה הזו – היינו אנחנו, חברי התנועה המסורתית, קבוצה גדולה ומשמעותית. אולי הגדולה והמשמעותית. קולנו נשמע ונראה, על הבמה ובקהל.

הגיעה להפגנה נציגות מכובדת מאוד מקהילות רבות: מכל קהילות ירושלים, אך לא רק. גם מהקהילות בחיפה, תל אביב, רחובות, מודיעין, כפר סבא, באר שבע, מכבים ועוד. שלא לדבר על נוע"מיסטים ובוגרי נוע"ם מכל הארץ שפשוט שמעו והגיעו.

הדרך להגשמת כל שאיפותינו בארץ הזו עוד ארוכה. אנחנו בראשיתה. אבל הדרך הזו לתיקון העולם עוברת גם במצעדים ועצרות כמו אמש. נקראנו לדגל ובאנו. הוכחנו, בהליכה, שירושלים שייכת לכולם ולכולן. שינוי חברתי מתחיל מהמקום בו אנשים מתחילים לצעוד.

כשאברהם יהושע השל, הרב והפילוסוף והמשורר והתיאולוג, מי שהעמיד דורות של רבנים ב- JTS, חזר לביתו לאחר שצעד לצידו של ד"ר מרטין לותר קינג בהפגנה המפורסמת בסלמה (1965) למען שוויון זכויות לשחורים בארה"ב, הוא סיכם ביומנו את החוויה במילים הבאות: "חשתי שרגלי היו מתפללות...".

גם אמש לא הייתה זו רק צעדה. הייתה זו תפילה. הוכחנו כי למען ציון לא נחשה.

אני מבקש להודות לכל החברים שסייעו בהתנדבות ובהתלהבות לארגון ההפגנה; לחזק את הרב ברי שלזינגר ואת נופרת פרנקל שנשאו דברים חכמים ומדויקים; ולחבק בחום את צוות התנועה המסורתית וצוות נוע"ם שהתגייסו ברוח קרב ובאמונה גדולה.


יזהר הס, מנכ"ל התנועה המסורתית.

---